|                      |                              |                               |

החלטת העובדת לעזוב את העבודה מבלי למסור כי היא במחלה אלא בדיעבד - הינה בגדר התפטרות

“ביה”ד פסק כי, בנסיבות העניין אין לראות בדברים שאמר, לפי הנטען, על ידי מנהל במשיבה, כהבעת רצון חד משמעית לניתוק יחסי העבודה, אלא כתגובה, בסערת רגשות טבעית, להחלטת המערערת להמרות הנחיה מפורשת שקיבלה.

גם המערערת עצמה לא ראתה בדברים כהודעת פיטורים, ונמצא כי החלטתה לעזוב את העבודה ולא לחזור משך שבועיים, מבלי למסור כי היא במחלה אלא בדיעבד, הינה בגדר התפטרות.

עע (ארצי) 41354-02-16‏ ‏ חנה מלכה נ’ טרייל סוכנויות בע”מ (9.1.2019)

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב whatsapp

המחלוקת העיקרית בתיק הייתה בשאלה האם התובעת התפטרה מהעבודה כטענת המעסיק או פוטרה מהעבודה כטענתה.

המבוא למחלוקת שהתפתחה בין הצדדים מתחיל ביום שהעובדת יצאה לחופשה בת יום על דעת עצמה תוך הפרת הוראה ברורה של מנהלה הישיר. למחרת, כשחזרה העובדת מהחופש, התנהלו חילופי דברים בינה לבין מנהלה.

לגרסת העובדת המנהל הטיח בה דברים קשים ואמר בין היתר “מצידי את יכולה לקחת עכשיו את התיק שלך ולהיות בחופש ולתמיד”, כאשר השיבה לו “אני מבינה שאני יוצאת עכשיו לחופש, וחוזרת בעוד כמה ימים לקבל מכתב פיטורים” ולא נענתה.

לאחר אותו ויכוח העובדת לא שבה לעבודה משך שבועיים, כאשר לדבריה היא שהתה בחופשת מחלה, עם זאת את אישורי המחלה היא לא מסרה למעסיק בזמן אמת.

שבועיים לאחר מכן התייצבה העובדת במקום העבודה, אך לגרסתה היא התבקשה לעזוב את מקום העבודה שאם לא כן תוזמן לה משטרה.

פסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה

בית הדין האזורי לעבודה קבע כי בחינת התנהלותה של העובדת מלמדת כי לא הייתה לה כל מוטיבציה להמשיך ולעמוד בחברה וכי זו שהייתה “הצד הפועל על מנת להביא לניתוק היחסים” בין הצדדים.

לקביעה זו מגיע בית הדין האזורי לעבודה לאחר שהגיע למסקנה מהעובדות והראיות שהונחו לפתחו כי העובדת לא עקבית בטענותיה: מחד היא טוענת שהיא פוטרה מהעבודה לאחר אותה תקרית ומאידך היא התייצבה במקום העבודה והמציאה אישורי מחלה בדיעבד. כמו כן, בית הדין שוכנע כי אמירותיו של מנהלה הישיר אם אכן נאמרו הרי שהם נאמרו בלהט הויכוח ו”בעידנא דריתחא” לאחר שהעובדת המרה את פיו ויצאה לחופשה בניגוד להוראותיו.

מכל אלה הגיע בית הדין האזורי למסקנה בדבר התנהגותה של העובדת, מסקנה לא שגרתית אך חד משמעית, לפיה העובדת “נקטה בפעולות פרובוקציה על מנת לאלץ את הנתבעת לנקוט בפעולות הנחזות למעשה פיטורים, ולגרשה מהמקום, כפי שאכן ארע, משהתובעת סירבה לצאת ממשרדי הנתבעת ולכן הוזמנה משטרה למקום“.

כפועל יוצא מהקביעה הנ”ל דחה בית הדין האזורי את כל טענותיה של העובדת.

פסק דינו של בית הדין הארצי לעבודה

על פסק הדין של בית הדין האזורי לעבודה הוגש ערעור לבית הדין הארצי לעבודה.

העובדת טענה כי השתלשלות העניינים מלמדת על פיטורים ולא על התפטרות. כן היא הוסיפה כי טעה בית הדין בקבעו כי לא הייתה לא מוטיבציה להישאר בעבודה, והדגישה כי היא אם חד הורית לשני ילדים ומפרנסת יחידה, כאשר לא היה לה כל מקור פרנסה חלופי ומשך שנה לאחר סיום עבודתה לא עבדה כלל.

בית הדין הארצי לא קיבל את טענותיה של העובדת ודחה את הערעור.

בית הדין הארצי ציין מושכלות יסוד שנקבעו בפסיקה בהקשר של נסיבות פיטורים במצבי ביניים, בהם קיימת מחלוקת בין הצדדים בשאלה מי הביא בפועל לסיומם של יחסי העבודה:

“הקביעה אם לפנינו פיטורים או התפטרות מהווה, דרך כלל, קביעה עובדתית, אך קיימים מקרים שאינם חד משמעיים בהם נדרשת מסקנה משפטית האם מערכת עובדות מסוימת מעידה על פיטורים או התפטרות (ע”ע (ארצי) 584/08 פלונית – אלמונית [פורסם בנבו] (29.6.11); עניין לחיאני)”.

בית הדין הארצי לא שוכנע מגרסתה של העובדת לפיה היא ראתה את עצמה “מפוטרת” מהעבודה וקבע כי סביר יותר שהעובדת הבינה שההצעה לצאת “לחופש לתמיד” (ככל שנאמרה) לא מהווה הודעת פיטורים וכן פנייתה של העובדת לרופא לצורך קבלת אישורי מחלה מחזקת מסקנה זו.

באשר למעסיק, קבע בית הדין הארצי לעבודה כי אומנם ראוי היה על מנת להסיר ספק, ונוכח חילופי הדברים הקשים, שמנהל העובדת או מי מטעמו יצרו קשר עם העובדת למחרת ויבהירו לה כי עליה לשוב לעבודה. אך אין בכך כדי לשנות את התמונה.

בסופו של דבר בית הדין הארצי מקבל את קביעתו של בית הדין האזורי לעבודה לפיה החלטת העובדת לעזוב את מקום העבודה ולא לחזור לאחר מכן משך שבועיים, מבלי למסור כי היא במחלה אלא בדיעבד, הינה בגדר התפטרות (נטישת מקום העבודה).